כשהייתי בערך בגילו של בני הבכור היום, כמעט בן 3 התרחש שוד בדירת הוריי באשקלון ואמי נורתה במהלכו 5 יריות שיכלו היו לקפח לנו אותה אלמלא היתה חכמה מספיק להצליב ידיה על החזה ובכך נפגעה בזרועותיה במקום בלבה...
אני ישנתי ולא הייתי ערה למתרחש ומצאתי עצמי בבוקר בביתם של השכנים...
זמן מה אחר כך, החליטו הורי לעבור למקום אחר, לחיים אחרים ומצאו התיישבות בהקמה שנקראה אלי סיני בגבולה הצפוני של רצועת עזה לחוף הים התיכון.
המעבר היה מהיר והתמקמנו בקראוון ישן ומצוייר צמוד לביתן שמירה של חיילי צה"ל...
הכל מסביב רק דיונות של חול ביניהן משובצים עוד כמה קראוונים כשלנו...
עצי שיטה פזורים בכל צעד ושעל, צבאים וקיפודים עכברים וציפורים על רקע ים כחול מהפנט.
אחותי ואני היינו רצות יחפות בחול, מטפסות על עצים ומשחקות עם כלבלבים...
ושם שם...בחולות החשופים האלו קיבלתי נשמה חופשייה ונקשרתי בחבלי אהבה לאדמה שבמקום לקרקע אותי גרמה לי לנסוק לגבהים שלא הכרתי...
כמוני גם האדמה לה אני שייכת התבגרה והתעצבה, ידעה עליות ומורדות וצלחה קשיים ואתגרים...וגם היום במרחק 13 שנים ממנה עדיין היא זו שלימדה אותי אהבה מהי...
אל ארץ אהבתי הראשונה😍
