את המורה שלי לאלקטרוניקה, מחשבים ומדעים ביסודי אני לעולם לא אשכח כי הוא היה איך לומר - מ.ל.ך!!! הוא תמיד זכר שהוא מלמד שתילים צעירים לזקוף עליהם אל השמש ותמיד פלפל את הלימוד בדברים משעשעים שגרמו לכולם להיות מרותקים ודרוכים ל'מה יקרה עכשיו??'
מנגד היתה המורה לחשבון...קצה אחר של הסקאלה...זעופה וממורמרת שאף פעם לא זכרה מי יושבים מולה...אף פעם לא כיבדה אותם למרות קוטנם...אפילו היתה אלימה כלפיהם...
את שניהם לעולם לא אשכח...שתי דוגמאות הקיצון של הנכון והמוטעה לחלוטין...ואני אעשה כל שביכולתי שלילדים של היום - ביניהם גם הפרטיים שלי - יהיו מורים רק מהסוג הראשון.
זה ה- why...שלי...
