בכל יום אני מביטה בך יונק ומביט בי. עמוק בעיניך אני רואה את ההתגלמות האלוקית, את הניצוץ ויודעת שיש לי בכך חלק ואני אסירת תודה על היותך, על היותי איתך, על היותנו.
אני מסתכלת בך צומח בשנתך. מופתעת בכל יום כמה גדלת והתפתחת. כמה עצמאי אתה כבר עכשיו במימדיך הזעירים. איש קטן.
ואני חושבת על העתיד, ועל מי שתהיה כשתגדל. אילו בחירות תעשה ומתפללת שתבחר נכון, שיהיה לך טוב, שתהיה מאושר.
אני חוזרת לכאן ועכשיו, מתמוגגת כל כך על נחיצותי לך. על האפשרות שלי להיות שם בשבילך ולפעמים להרגיש כל עולמך כשם שאתה לי עולם ומלואו...ואני קצת חוששת...חוששת מהיום שאולי כבר לא תרצה אותי כל כך קרוב.
אני חושבת גם על האשה שתבחר ומקווה שהיא תהיה טובה ונעימה ולא תרחיק אותך מאיתנו, על ילדיך ועל איזה אבא תגדל להיות...ולפעמים אני גם חושבת על כך שיבוא יום ולא אוכל להיות לידך ולאחוז בידך.
וחשוב לי, חשוב לי נורא שתדע שכל מה שאני עושה הוא במחשבה על מה שיהיה לך מחר. בניסיון נואש אולי להכין אותך. להכין את העולם לקראתך. לבנות לך עולם טוב יותר. מאפשר יותר. מודע יותר. עוטף יותר.
חשוב לי שתבין, שאולי לא אצליח למלא את הכל לפני שתגדל, אתה גדל מהר כל כך...חשוב לי שתדע שאני מנסה, שניסיתי, שלפעמים אני טועה וטעיתי...אבל חשוב לי שתדע שאני גם מצליחה- עובדה- יש לי אותך ואתה מופלא ומוצלח ומרומם ומדהים כמו שרק ילד יכול להיות- ילד של אמא. ילד שלי!
והכי חשוב לי שתדע עד כמה אני אוהבת אותך!
