אחרי שתיארתי את מסע השרדותו הבלתי ניתפס של אבי עם משפחתו מאז הבריחה מישוב מגורו בפולין לרוסיה , השהות ברוסיה כל שנות מלחמת העולם השניה העליה ארצה באנית המעפילים אכסודוס מלחמת השיחרור ב 48 בה השתתף מות אשתו הראשונה עם לידת בנו הראשון הנישואין עם אימי .ולאחר שתיארתי את מסע הישרדותה של אימי עד לעלייתה לארץ אותו היא סיפרה בסיפרה : אהבה בגיהנום. חלפו עברו כ40 שנות נישואין והנה קרה הנורא מכל: אבי חלה בסרטן וניפטר כארבע חדשים אחרי הגילוי של המחלה.אימי שלא סבלה ממחלה פיזית כלשהיא אבל לא הייתה יציבה בנפשה לקחה את מותו של אבי קשה מידי. יום לאחר הלוויתו הרגישה לא טוב ובמיון בתל השומר אובחן אצלה התקף לב קל.שהתה במיון יומיים וביום שכמעט שוחררה וניראתה כאילו במיטבה ולעיני אחי הצעיר שהיה איתה פרץ זרם דם מפיה והיא במקום הבטוח בעולם מחוברת למכשירי החייאה ומוקפת במיטב הרופאים נפטרה תוך שניות ולא ניתן היה להצילה .זה היה מוות משיברון לב במובן הפיזי של המילה : דופן הלב ניקרע ולא ניתן היה לעצור את שטף הדם. כמובן שאת השבעה על מות אבי השלמנו קמנו וישבנו שוב שבעה על מות אמנו.מאז אנחנו מאזכרים את הורינו מידי שנה בעליה לקברם המשותף באמירת קדיש משותפת בנוהל המקובל ומאמינים שמורשתם תשמר גם אצל הנכדים והנינים שאותם לא זכו לראות .יהי זכרם ברוך.