יום האיזכור השנתי של הורי ניצולי השואה שניפטרו לפני 26 שנה לזכור תמיד מאיפה באנו ואני אנו הולכים
אני חושב שהפעילות הכי מבורכת של הקבוצה למען ניצולי השואה דור ראשון וכמובן למעננו דור שני צריכה להתחיל באיזכור השנתי לניפטרים בבית הקברות.והסיפור שלי הוא כזה: עד 20 שנה לערך מאז נפטרו הורי שניהם כמעט באותו יום האבא מאכסודוס והאמא שכתבה את הספר : אהבה בגהינום , אנו בני המשפחה הקרובה היינו נפגשים ליד הקבר המשותף עורכים את הטקס המקובל ואני יחד עם שני אחיי היינו אומרים ביחד קדיש יתום ומסיימים את הטקס ואז בערך לפני כ 6 שנים התחילו הפטירות בקצב מבהיל .היה הדוד מצד האבא המבוגר מבינהם שנפטר ואחריו הדוד השני והיה הבן דוד של האבא שאהב לשיר תמיד ברגש את תפילת אל מלא רחמים.והיה הדוד מצד האמא ואחר כך בעלה של הדודה מצד האמא ניפטר ונישארו מתי מעט מהדור הראשון שספק אם יוכלו להגיע בגלל מצב בריאותם.בקיצור נוצרה מצוקה אמיתית בקיבוץ מניין פעם או פעמיים הצלחנו למצוא עוברי אורח צדיקים בשממה של עיר המתים שהסכימו להשלים מיניין ויכולנו לאמר קדיש אבל בהמשך השנים לא הצלחנו ובעיניי זה מביא לזילות הטקס החשוב הזה.פה המקום אני חושב להציע לפרסם מועדי איזכור ולבקש מתנדבים שיוכלו להגיע לבית הקברות לתגבר ולהשלים מיניין.אני כמובן מדגיש שזה יהיה לגמרי וולונטארי למי שמוכן להקדיש מזמנו למען העלאת זיכרם של שורדי ו.ניצולי השואה שניפטרו .