בימים הבאים תוכרע השאלה מי הוא הריבון במדינת ישראל, בג"ץ או נבחרי הציבור, על פניו הבחירה נראית פשוטה למדי, אך משום מה ישנם לא מעט אנשים שהחליטו שפסקת ההתגברות היא באופן מעשי טקס הקבורה של הדמוקרטיה הישראלית, אותם אנשים מזהירים השכם וערב מפני הפיכתה של ישראל ללא פחות מגרמניה הנאצית, אם לא בתקופתנו אנו אז ודאי בעוד כמה עשורים אז תוכל ממשלה בראשות מאן דהו להעביר את החוקים הזדוניים ביותר שניתן להעלות על הדעת. אלא מה? ממשלה כזו כבר הייתה בישראל והיא העבירה וביטלה חוקים על מנת שתוכל להעביר חוקים זדוניים ביותר, ההבדל הוא שאז ב2004 עת התחילו אריאל שרון וחבר מרעיו לרקום ולזמום את תכנית ההתנתקות אף אחד מהם לא פצה את פיו, הייתם מצפים לכל הפחות שיתקיים בבג"ץ דיון מעמיק בעניין הפגיעה האנושה בזכויות האדם ולאחריו תתקבל החלטה, אך הפלא ופלא דווקא בהזדמנות היחידה להראות שהם שווים משהו החליטו שופטי בג"ץ למלא פיהם מים כי הרי "זה היה עניין פוליטי" (א.מצא), ועכשיו קמים כל מיני שופטים בדימוס לספר לי, אחד שחווה על בשרו הפקרה בוטה מצד הרשויות בישראל, שסוף העולם קרב? איך אומרים, אני אמנם נולדתי בלילה אבל זה לא היה אתמול בלילה...
שלא יעבדו עליכם, פסקת ההתגברות היא תוצאה ישירה של תכנית ההתנתקות! במציאות בה נרמסו זכויות אדם בצורה גסה כלכך אין בכלל אפשרות אחרת. כשאמרנו אני ומתנגדי גירוש אחרים שזו סופה של הדמוקרטיה לזה בדיוק התכוונו, ובכלל מי צריך כזו "דמוקרטיה".