היי לכולם,
בחרתי בפוסט זה לספר על משהו שחשוב לי בהרבה ואני רוצה לשתף את זה איתכם (אה וגם לא היה על מה כל כך לכתוב).
אז יש לי בת משפחה וזאת הכלבה שלי שאני ממש ממש אוהבת אגב קוראים לה בל והיא מגזע פומרניין.
היא הצטרפה למשפחתי בגיל שלושה חודשים וכבר על היום הראשון קיבלה חום ואהבה מכל המשפחה שלנו!
אז כמו שאמרתי קוראים לה בל קראנו לה בל כי זה שם קליט ומתאים לכלבה, בל היא החברה הכי טובה שלי וגם האחות הקרובה אלי.
אספר לכם סיפור איך הכרנו אותה ומה עשינו שרצינו אותה..
אז הכל התחיל ביום בהיר אחד, שכבר אמרתי לאימי שאני רוצה כלב! היא לא הסכימה כי היא סוג של פוחדת מכלבים ולא מסתדרת כל כך איתם (האמת מבינה אותה) אבל אבא שלי חיזק את הדעה שלי ואמר לאמא שלי משהו בסוג הזה:
"תחשבי על זה מירי אם נאמץ כלבה דבר ראשון יהיה יותר כיף בבית כי לא יהיה משעמם ודבר שני זה תמיד טוב עוד נפש חייה בבית!"
התפלאתי אבל אמא שלי הסכימה! אני חשבתי על לאמץ כלב ממזמן, אז שמרתי פוסט בפייסבוק של אימוץ (אגב לא הרבה זמן בערך חודש).
איך שהלכנו אליה פתאום התחיל לרדת גשם.. היא הייתה כזו קטנה אז אבא שלי הכניס אותה למעיל שלו כמו שסיפק לה מין פרווה חמה כזאת.. מאז התאהבתי בה! והיום היא כבר בת שנה וחצי עדיין אהובה על כולם !
קצת תמונות מהחמודה הקטנה הזווו:
