האהבה הראשונה שלי

סיפור קצר לתחרות כתיבה עברית מס 3

אהבה בוסרית
אט הופכת
לאהבה בשלה

בוסרית או בשלה
תמיד היא פראית
אש להבה

אספר לכם עוד סיפור אהבה

זה קרה קיץ אחד ושוב היה חם
שראיתי אותה באוטובוס קו 57 והתאהבתי בלי להבין שהתאהבתי
רק
הלב שלי רקד והברכיים פיקפקו בעצמם
החלפת המבטים שהתרחשה גזרה את גורלי
ענן הרעיד מעלינו שערי היה קצר שיערה היה ארוך וזה היה טבעי כאילו נולדנו זה לזו וכל זה קרה קיץ אחד מעונן מאובק ומהביל
וירדנו באותה התחנה בלי לומר מילה
הלכתי לצידה מאז אותו היום

אבל היינו צעירים
וכמו בסיפורים
היא עזבה למדינה רחוקה

חלפו להם חמש שנים
נפגשנו סתם כך ליד ספסל
התאהבנו מחדש
ומאז קפצתי ראש אל האהבה הזו
חלף עשור
שאנחנו ביחד
התבגרנו טוב
התבגרנו גם רע
כבר לא שוחים פרפר

אבל אוהב להביט עליך ישנה

חלפו להם עונות
אהבנו בעוצמות

אחכ היה עצוב
רבנו המון

אז השתנינו
האהבות הראשונות שלנו
דפקו לנו בדלת
גם ברחנו וחזרנו לעצמינו
הדורות שלפנינו
פרצו דרך אלינו
ככה מבעד לחלון

לפעמים היית עצובה
אידיאלים אמרת
משק בית
בדידות
ילדים
קריירה
ילדים
בדידות

ואת שוב עצובה
משפחה

תאונת דרכים מפתיעה שמזכירה לנו מה באמת חשוב לכמה שנים

אידיאלים הולכים לעזאזל
מגיעים אחרים יותר מהודקים
אז האהבה חוזרת בגדול
שוב בורחת
ואוספים את השברים

התמכרות להימורים
משבר גיל הארבעים
החמישים
שישים כבר בפתח ואנחנו זוג יונים
יוצאים עם הכלבים
פתאום נהנים נושמים מאותה האדמה
לא רואים את הסדקים

יכול להיות שאנחנו כבר שלמים
זה תמיד מתחיל באהבה ראשונה
מתחיל מההתחלה

אנחנו לא מושלמים
וזה בסדר שלפעמים
כשיורד הערב
החיים נשמטים לנו מבין האצבעות
כי זה גם כואב לגדול ביחד

סיפור אהבה עצוב אתם בטח חושבים
נפרדנו כבר מלא פעמים אתם יודעים
אבל הלב כבר לב אחד

לב גדול רחב
זכינו לילד אחד
פרי אהבתינו
תזכורת לאיך אהבנו
לאיך אפשר עוד לאהוב

פתאום אנחנו כבר זקנים
ברחוב את נותנת לי יד
ולרגע מחייכת אלי
אנו צועדים קדימה
תמיד קדימה
גם אם נראה לפעמים שאחורה
את אומרת

אישה שלי
את היית
את הינך
סיפור חיי

וכשהלכת לעולמך
בזמן הקצר שנשאר לי
חייתי בתוך בועת
זכרונותינו

לא יכולתי אז
לשאת את אובדנך
המשכת להיות
עבורי
אמיתית וחיה
בשר ודם

הייתי מדבר אלייך הרבה
ממלמל אלייך בשנתי
קורא לך שתהיי איתי
ואת נענית לי
זה היה לך טבעי

היית קוטפת לי פרחים
בכל מני צבעים
שלא אתגעגע
אלייך
סגולים ותכולים
זרים מאוגדים
שלא אתגעגע
אליך

תודה
הסיפור הקצר הזה
מוקדש לאישתי היפה
עינת