זה התחיל מסידרה בטלוויזיה על האולימפיאדה לגילאי 90 עד 95 שמתקיימת במקומות שונים בעולם והתגלגל לדור ניצולי ושורדי השואה שלא היטיבו מעבר לכל הישגיהם בעיצוב המדינה לשמור על חיוניותם ואיכות חייהם בהגיעם לגיל מופלג זה.והנה בהציגי את בן זוגה של אחותי כמועמד מתאים להתחרות באולימפיאדה כזאת כאחד בן 85 שמשחק טניס שולחן בקואורדינציה מדהימה וראשו צלול לגמרי והוא קל תנועה בקיצור אלוף .אבל אז פתאום קלטתי : הוא בעצם שייך לדור השואה אין כיום הרבה מהם שיכולים לספר על השואה ממקור ראשון.בהנחה שימשוך עוד הרבה שנים באורח חייו הנוכחי ובטיפולה המסור של אחותי הצעירה ממנו בהרבה בהחלט אפשר להניח שיהיה במעמד של בין האחרונים מניצולי השואה אם לא האחרון שבהם שעדיין איתנו ואם יתחרה ויזכה למדליה בטניס שולחן אז הוא ירוויח פעמיים ....יש למה לשאוף גם בגיל מופלג.