כתבה מעולה של גיא רולניק

אני שם אותה כאן כי בטוח שימחקו אותה בתקשורת הריכוזית

חזרה לעמוד הבית

פתיחת תפריט הניווט
מיליארד שקל שלכם נמחקו: המממן של נוני, ליברמן, סער, שקד, לפיד ורוב מחנה "אנטי-ביבי"
בעוד העיניים נעוצות ללא הפסקה בקרקס הממכר של מחנות נתניהו ואנטי־נתניהו, צפוי נאשם אחר — ארנון (נוני) מוזס, מי שהיה במשך 30 שנה הבוס הגדול של העיתונות והפוליטיקה בישראל — לקבל מתנה יקרת ערך מהבנק הגדול במדינה

שתפו וחבריכם יקראו את הכתבה ללא תשלום
שתפו בפייסבוק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עברו לתצוגת גלריה
ארנון מוזס
ארנון (נוני) מוזס בבית המשפטצילום: אוהד צויגנברג
רכשו מינוי לאתר
החל מ-4.90 שח בחודש הראשון

לרכישה
גיא רולניק
גיא רולניק
פורסם ב-25.12.20
קבל התראות בתיבת הדואר האלקטרוני שלך עבור כתבות מ גיא רולניק
עקוב
הופעתם של שחקנים חדשים בזירה הפוליטית, מעברים מפתיעים בין המפלגות וההתנהלות החובבנית והכושלת של בני גנץ שוב טרפו בשבועיים האחרונים את הקלפים בפוליטיקה הישראלית. עם התקרבן של הבחירות הרביעיות בשנתיים האחרונות ופתיחת משפטו הפלילי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נראה כי הפעם שלטונו מאוים.

אבל בעוד העיניים נעוצות ללא הפסקה בקרקס הממכר של מחנות נתניהו ואנטי־נתניהו, צפוי הנאשם השני במשפט, ארנון (נוני) מוזס, מי שהיה במשך 30 שנה הבוס הגדול של העיתונות והפוליטיקה בישראל — לקבל מתנה יקרת ערך מהבנק הגדול במדינה. בחסות בית המשפט ובשתיקת המפקח על הבנקים, הבוס הגדול יבצר בימים הקרובים את שליטתו במאחז הכוח הפוליטי מהגדולים במדינה, זה שבחירות דמוקרטיות לא יצליחו לאיים עליו והוא אדיש לכל הרכב של הכנסת והממשלה.

המלצת קריאה אישית מעורך אתר TheMarker ישירות למייל
הרשמה בקליק
אצל נתניהו השיטה פשוטה: יש לו בייס של מאות אלפי מעריצים־מאמינים, הגדול והיציב ביותר שהיה לפוליטיקאי ישראלי. לנתניהו יש גם את שלדון אדלסון, ששפך מיליארד שקל על חינמון שמופץ במאות אלפי עותקים ויש לו אידיאולוגיה אחת בלבד: נתניהו.

בצד השני אין בייס יציב של בוחרים: חמקמקים הם הקולות שנעים ממערכת בחירות אחת לשנייה בין מפלגת העבודה, קדימה, יש עתיד, כחלון, ניסנקורן, חוסן ישראל, כחול לבן, ליברמן ו״התקווה החדשה״. אין חיבור אידיאולוגי, כלכלי, פוליטי או מדיני, אך מי שיתבונן היטב לא יוכל לפספס: כבר יותר מעשור שהבייס, יותר נכון הבסיס היחיד של המחנה השני, הוא הבוס של ynet ו״ידיעות״ — מוזס.

הכוכב החדש של מוזס - גדעון סער - היה בעברו הרחוק איש תנועת "התחיה". כשר חינוך הוא רצה לשלוח את ילדי ישראל לסיורים בקרית ארבע, אבל כיום הוא צובר פופולריות, לא תאמינו, בקרב אנשים שהצביעו בעבר לכחול לבן או למפלגת העבודה

עברו לתצוגת גלריה
גדעון סער
גדעון סער. הסייח המועדףצילום: אוהד צויגנברג
נוני מוזס מאשים את פישמן וחושף: כך נוצרו הפסדי העתק מהימורים ב"ידיעות אחרונות"
הצ'ופרים לנוני מוזס: 12 השאלות שבנק הפועלים חייב לענות עליהן
נתניהו לא השחית לשווא עשרות שעות בשיחות סודיות עם מוזס, תוך שהוא מסתכן בחקירה פלילית. לדידו של נתניהו, היריב הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית שלו במשך 20 שנה הוא מוזס. הבוס של ynet אינו יריב אידיאולוגי אלא סופרמרקט של רעיונות משתנים, סותרים ואופנתיים: באורווה רחבת הידיים שמוזס מתחזק ומריץ יש מגוון רחב של סוסים שמתאים את עצמו כל הזמן לטעמי הציבור, התנודות וההזדמנויות בפוליטיקה ורוח הזמן: תמצאו שם זה שבע שנים את נפתלי בנט ואיילת שקד שהכריזו מלחמה על עצמאות מערכת המשפט, ולצדם בשנתיים האחרונות את כחול לבן ששיווקו את עצמם כמי שעצמאות מערכת המשפט היא בנפשם — עד לרגע שאפשר היה לסחור איתה במשא ומתן על החייאת הרוטציה.

תמצאו שם באורווה את יאיר לפיד, שבעידן אהוד אולמרט טען שצריך לעצור את החקירות נגד ראש הממשלה. באותם ימים הוא טען כי ישראל היא ״חקירותקרטיה״, מערכת שיש בה כוח מופרז למנגנון האכיפה — אך התהפך וראה את האור והצורך בחקירה והגשת כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן כאשר נתניהו, יריבו, הוא זה שהסתבך בפלילים.

תמצאו באורווה המרווחת גם את ידיד הבית, העיתון והאתר, הנחקר הסדרתי, שהעדים שלו נעלמים ומקורביו מתעשרים — אביגדור ליברמן — שבמשך עשור היה ידוע כאיש ״הנאמנות״ ו״הטרנספר״ של הערבים, אך לפני שנה נהפך להיות ״הליברל״ של המחנה.

הכוכב החדש באורווה של מוזס — גדעון סער — היה בעברו הרחוק איש תנועת "התחיה" של גאולה כהן, בעבר הקרוב רצה כשר חינוך לשלוח את ילדי ישראל לסיורים בקרית ארבע, אבל היום הוא צובר פופולריות, לא תאמינו, בקרב אנשים שלפני שנה או שנתיים הצביעו לכחול לבן או למפלגת העבודה. בניגוד לשקד, בנט ונתניהו, סער החל במאבקו נגד היועץ המשפטי לממשלה, הפקידים ובית המשפט העליון כבר לפני עשור. הוא היחיד שהצליח לשנות את החוק ולהחליש את כוחם של השופטים. הוא גאה בזה ועדת מאמיניו החדשים ממחנה המרכז והשמאל עוצמים את עיניהם ובחסות "העיתון של המדינה" מוחאים לו עכשיו כפיים.

סער תמיד היה סייח מועדף באורווה של מוזס. הכתב המדיני לשעבר של ״ידיעות אחרונות״, שמעון שיפר, שנכח בחתונתו האינטימית של סער הבהיר לנאספים שהמחויבות של מוזס היא טוטלית: ״נשמיד כל מי שינסה לפגוע בך״, הוא אמר לסער. בהלצה כמובן. ב"ידיעות אחרונות" הרי לא ״משמידים״, יש להם תחקירנים ויש, כפי שהעידו עורכים ועיתונאים בארגון, רשימות ״שחורות״ ו״לבנות״. שום דבר מיוחד. בכל מאפיה יש כאלה.

הבייס של נתניהו הוכיח את כוחו ונאמנותו מעל לכל ספק לאחר הגשת כתב האישום נגד נתניהו בסעיפים של שוחד, מרמה והפרת אמונים. אנשי מחנה אנטי־נתניהו מורטים מאז את שיערותיהם: כיצד ייתכן, מצקצקים פרנסיהם, דובריהם ועיתונאיהם, שאתם ממשיכים לדבוק בנתניהו לאחר שנחשפתם לתמלילים, להקלטות ולמסרונים בפרשיות השוחד, השחיתות והמרמה. כלום אתם עיוורים? טחו עיניכם מלראות את השחיתות הנוראית של פרשת הצוללות? אתם אדישים לשחיתות ולמינויים הפוליטיים?

עברו לתצוגת גלריה
אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמן. הנחקר הסדרתיצילום: מגד גוזני
בואו נביט במראה: היחידים שיכולים להתחרות בבייס של נתניהו בנאמנות מחנאית עיוורת הם אנשי מחנה אנטי־נתניהו: השחיתות וההסתה של ליברמן? הלאומניות הקיצונית של סער? השטנה של שקד לבית המשפט העליון? לא רלוונטי ולא נורא, העיקר שהם ״במחנה שלנו״. כך לפחות קראנו ב–250 הפעמים שפתחנו השבוע את האפליקציה של ynet — ה״ישראל היום", בתפירה עילית, של מחנה אנטי־נתניהו — האתר שמוזס הסביר לנתניהו שאפשר להזיז אותו לפי האינטרסים העסקיים והפוליטיים המשתנים.

עיתון שיש לו בנק — או בנק שיש לו עיתון?

אבל לא רק הבוחרים והקוראים נאמנים לבייס, למחנה, לנתניהו ולמוזס. במקרה של מוזס כניסת "ישראל היום" ועליית האינטרנט והדואופול הדיגיטלי, פירקה את המודל העסקי של קבוצת ידיעות אחרונות.

תיק 2000 חשף את התרבות הארגונית והעיתונאית וההפסדים הולכים וגדלים. "ידיעות אחרונות" אולי מאבד קוראים משלמים ומפרסמים לפייסבוק, והוא כבר לא ״העיתון של המדינה״, אבל הבנק של המדינה, כך מתברר, מאחוריו של מוזס באש ובמים — טובים השניים.

היריב הגדול ביותר של נתניהו במשך 20 שנה הוא מוזס. הבוס של ynet אינו יריב אידיאולוגי, אלא סופרמרקט של רעיונות משתנים, סותרים ואופנתיים: באורווה רחבת הידיים שמוזס מתחזק יש מגוון רחב של סוסים שמתאים את עצמו כל הזמן לטעמי הציבור, התנודות וההזדמנויות

הרומן של "ידיעות אחרונות" עם בנק הפועלים נמשך עשורים: האחד מספק מזומנים, הלוואות, חסויות ופרסום, והשני מספק סיקור נוח וסדר יום שמתנגד לרפורמות ולהכנסת תחרות למשק, בין אם זה בבנקאות, בגז או בתקשורת. כשמוזס הסתכסך עם בני משפחתו לפני 25 שנה, וחיפש קונה למניות שלהם, מיהר הפועלים והעמיד לטייקון לשעבר אליעזר פישמן הלוואות עתק לרכישת מניותיהם ב"ידיעות אחרונות" — וכך סייע למוזס לשמר את שליטתו בעיתון. פישמן נתן את המניות כבטוחה היחידה להלוואה הענקית. אבל הפלא ופלא, כשפישמן הפסיד מיליארדים בהימורים כושלים ונהפך לפושט רגל, נמנעה הנהלת הפועלים מצעדים למימוש המניות של ״ידיעות אחרונות״, שהיו הבטוחה היחידה להלוואה. שווי המניות קרס, אבל הבנק שתק וגילגל את ההלוואה. כך נמשך הסיקור המלטף בעיתונים הללו שבעליהם היו שקועים בהלוואות.

רק כשפישמן פשט את הרגל רשמית, נאלץ הפועלים לתפוס את מניותיו של פישמן בעיתון, ואז נגלתה התמונה הפיננסית המבהילה לציבור: עסקי "ידיעות" בקריסה, מוזס הימר בכספי החברה והפסיד מאות מיליוני דולרים והוא גם שקוע בחובות אישיים להפועלים, בשל הלוואות שנטל, גם הן עבור הימורים. פתאום לא ברור אם זה עיתון שיש לו בנק או בנק שיש לו עיתון. מוזס מסתבר ידע לנהל מונופול שירש מאביו, אבל מתקשה בניהול עסקים.

עברו לתצוגת גלריה
אליעזר פישמן
אליעזר פישמןצילום: מוטי מילרוד
עסקה נהדרת למוזס

למרות כל זאת ולמרות הגשת כתב האישום נגד מוזס באישום של הצעת שוחד לראש הממשלה, הפסדי העתק וההימורים — הבנק הגדול במדינה לא מוטרד ועושה הכל כדי לעזור למוזס להשאיר את השליטה ב"ידיעות אחרונות" וב–ynet בידי המו״ל, העורך האחראי, המואשם בפלילים, שדירדר את החברה במהירות מדהימה.

הדעת נותנת שקריסה של פישמן וההפסדים הכבדים של העיתון ומוזס עצמו יאפשרו להפועלים לקחת את השליטה ברוב המניות בעיתון ולמכור אותה בסוג של מכרז פתוח, כמקובל בכינוס נכסים — שהרי מדובר בבנק ללא גרעיון שליטה שמרבית מניותיו מוחזקות בידי הציבור. אבל להפועלים יש רעיון אחר: לאחר שסייענו במעשה ובמחדל במשך 20 שנה למוזס לשלוט בעיתון, והפסדנו מיליארד שקל מכספי הציבור בהלוואות ומניות של ״ידיעות״, אך טבעי שנמכור את המניות בחמישית מהשווי שבו השקענו בהן — למוזס.

עד לפני כמה חודשים ביקש הבנק למכור את המניות למוזס עצמו, אך לאחר שהאחרון נכשל בגיוס מימון, בא הרעיון החדש שנדון בימים אלה בבית המשפט אצל השופט מגן אלטוביה — למכור את המניות לקבוצת "ידיעות" עצמה. החברה תוציא 200 מיליון שקל מקופתה ותקנה את המניות. עסקה גרועה לחברה, עסקה מפוקפקת לבנק — אבל עסקה נהדרת למוזס. מוזס זה "ידיעות" ו– ynet ואף בנקאי, כידוע, לא פוטר משום שטיפח יחסים טובים עם הבוס של העיתונות.

הדעת נותנת שקריסתו של פישמן וההפסדים הכבדים של "ידיעות אחרונות" ומוזס עצמו יאפשרו לבנק הפועלים לקחת את השליטה ברוב המניות בעיתון ולהוציא אותה למכירה במכרז פתוח, אבל להפועלים יש רעיון אחר: למכור את המניות בחמישית מהשווי שבו הוא השקיע בהן — למוזס

עברו לתצוגת גלריה
דב קוטלר
מנכ"ל בנק הפועלים, דב קוטלרצילום: גדי דגון
קוראים צעירים, קשישים או סתם לא מרוכזים יצעקו עכשיו: רגע, זה לא הגיוני, אנחנו ב–2020, בכנסת ישבה במשך שנתיים ועדת חקירה שבדקה את היחסים של הבנקים עם טייקונים. חדוה בר, שהיתה המפקחת על הבנקים, חזרה והבטיחה לנו שבנקאות טייקונים וקומבינות עם בעלי עיתונים הם היסטוריה. והרי שלושה מנכ״לים התחלפו בבנק הפועלים מאז שהוא נפרד מחבורת הדנקנרים ששלטה בו לפני עשור ועשתה בו כבתוך שלהם.

אבל דבר לא השתנה. הפועלים הוא עדיין אותו בנק. זה אצלו בדנ"א; פרופ' סטנלי פישר, שבתפקידו כנגיד בנק ישראל נלחם בשחיתות בהפועלים לפני עשור, החליט לחזור אל הבנק בקרוב, הפעם לא כמבקר ומפקח אלא כדירקטור, ואת קולו לא שמענו כמו גם את קולם של שאר הדירקטורים בבנק. כולם נאלמו דום ועמם השתקן הנצחי — המפקח על הבנקים, יהיה אשר יהיה. תמיד הוא שותק ולא פועל בזמן.

למפקח החדש על הבנקים, יאיר אבידן, יש זמן והוא לומד את הנושא. השבוע הוא הרגיע את הארגונים "צדק פיננסי" ו"לובי 99" ששיגרו לו מכתב נזעם. אבידן אמר שהוא ״פועל״, ״מעודכן״ ו״מביא בחשבון את כל השיקולים הכלכליים והציבורים״. עד שהוא יסיים ללמוד את הנושא, מוזס ובנק הפועלים יסגרו את העסקה. מוזס כבר יבצר את שליטתו בעיתון והפועלים ירשום הפסד של מיליארד שקל, כסף שישלמו בעלי המניות במקרה הטוב, והלקוחות במקרה הרע.

ועדת החקירה שתקום בכנסת ב–2030 תוכל לחקור את טיב העסקה והשיקולים שעמדו בפני הנהלת הבנק והדירקטורים. המחליף של המחליף של יאיר אבידן, שיזומן לתת עדות בוועדת החקירה, יגיד שיש על זה בכלל ״סודיות בנקאית״ ואם היו כשלים במשטר התאגידי הם הרי ״היסטוריים״.

מי שלא לומד מהנעשה בהווה — בין אם אלה מצביעים שבוחרים לפי ה״מחנה״, קוראים של כלי תקשורת שסוחרים בכיסוי ובעיתונאים, או רגולטורים חלשים, אילמים ושבויים — בוודאי שלא ילמד מההיסטוריה ויחזור עליה שוב ושוב.

הכתבות הנקראות
לימודים בפולין במהלך הקורונה
"ראיתי את הבחינות שלכם במתמטיקה. הן מזכירות את פולין בשנות ה-70"
אזור התעשייה בהרצליה פיתוח. "הפיתוח נמצא בהדממה"
"אנחנו לפני פיצוץ": ראש עיריית הרצליה שובר את הכלים
ראש הממשלה נתניהו
בכוורת של נתניהו מתבססות נורמות של כנופיה - בחסות מנדלבליט
טל דיליאן
אלוף בהסתבכות: המקרה המוזר של הקצין המוערך, רכב הריגול והכסף הגדול
מייקל ג'קסון. מתוך הסרט "לעזוב את נוורלנד"
נמכרה האחוזה האגדית של מייקל ג'קסון - המחיר מפתיע
תגובות
שם
הזינו שם שיוצג באתר
לבחירת השם ככינוי קבוע
תגובה
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

שלחו
סדרו את התגובות
מהאחרונה לראשונה
10
מרים
07:13
אהבתי
2
לא אהבתי
0
מר רולניק אמיץ ואובייקטיבי לוקח אותנו למקורות לפשעי שלטון...

הגיבו

דווחו כפוגעני
9
גיאח
22:14
אהבתי
0
לא אהבתי
1
שום אזכור לכספי הפנסיה שתוספרו? שמע רולניק, תן לי לחדש לך. כל בחור ובחורה צעירים שמגיעים לסטארט אפ מקבלים קיוביקל קטנטן. ובקיוביקל לידם יושב קסוקר קצת יותר ותיק ששומע אותם מתלבטים על הפנסיה שלהם. מיד שולח אותם לקרוא בנינג'ה פיננסית ובסולידית והם הולכים לחקות סנופי.
אתה ואמסטרדמסקי תמשיכו לא לכתוב, לא לדווח, לא לחנך, והם ימשיכו לעשות כראות עיניהם. אתה וקוטלר ומוזס כבר לא רלוונטים להם. זו לא הפנסיה שלהם שמתוספרת. Get with the program...

הגיבו

דווחו כפוגעני
8
תוהה
16:21
אהבתי
4
לא אהבתי
0
תודה רבה על היושרה העיתונאית, כמה טוב שיש עיתונאים אמיתיים כמו רולניק ששומרים על כבוד המקצוע הכל כך חשוב.
מוזר שנושא המניות של מוזס לא מדווח בחדשות בערוצי הטלוויזיה, איך דברים כאלה לא נאמרים לציבור?

הגיבו

דווחו כפוגעני
7
כל הכבוד
14:32
אהבתי
3
לא אהבתי
4
זו עיתונאות
לא רק ביבי ולא ביבי של כזבית דרוקר ואברמוביץ ומגל

הגיבו

דווחו כפוגעני
6
אריק1
13:51
אהבתי
0
לא אהבתי
0
המניות הן בחמישית המחיר ששילמו עבורן או בשווין כיום? כי אם זה השווי של המניות אז העיסקה נראית סבירה

הגיבו

דווחו כפוגעני
5
אפרת
13:11
אהבתי
4
לא אהבתי
1
אבל פועלים לא גנבים 🙋‍♂️

הגיבו

דווחו כפוגעני
4
הפועלים המליץ ללקוחות על מניות משועבדות לטובתו
11:10
אהבתי
4
לא אהבתי
0
משך שנים נהג בנק הפועלים להמליץ ללקוחותיו על מניות של חברות שהיו משועבדות לטובת הלוואות שנתן. מה שרולניק מתאר לגבי פישמן וידיעות אחרות היה תופעה מקובלת. הבנק נותן הלוואה לטייקון לרכישת שליטה בחברה בורסאית. הבטוחה היחידה להלוואה היה שעבוד של המניות שנרכשו בהלוואה מהבנק. במקביל הבנק היה ממליץ על המניות ללקוחותיו וכך השיג שמירה על ערכן והכנסתן (או שימורן) במדדים המובילים בבורסה. בכך עקפו את החקיקה שגובשה בעקבות נפילת מניות הבנקים ("וויסות המניות") והמליצו על מניות בהן יש לבנקים אינטרס מובהק.

הגיבו

דווחו כפוגעני
3
אמנון פורטוגלי
11:02
אהבתי
7
לא אהבתי
0
אחת הבעיות הבסיסיות במצב המושחת עליהן מדבר רולניק היא בעסקה עצמה. בעסקה שבה קבוצת 'ידיעות אחרונות' תיקח הלוואה בהיקף של מאות מיליוני שקלים, הלוואה שלא ברור כלל שקבוצת 'ידיעות אחרונות' תוכל להחזיר, כדי לרכוש את המניות שלה עצמה מבנק הפועלים.
כתוצאה מעסקה כזו, הון המניות הנפרע של 'ידיעות אחרונות' יקטן וחלקו של מוזס בקבוצת 'ידיעות אחרונות' יגדל, בלי שהוא השקיע כלום, ולא סיכן מכספו כלום.
ההלוואה והרכישה הזאת נעשית אך ורק למטרה אחת - לבסס את שלטונו של מו"ל הקבוצה, נוני מוזס, בקבוצת ידיעות אחרונות, שכן בעקבות רכישת המניות חלקו של מוזס בקבוצת 'ידיעות אחרונות' יגדל.
יש לאסור על חברה, או חברת בת, או חברה קשורה לקחת הלוואות כדי לרכוש מניות בחברת האם. ויתכן לאסור כליל לרכוש מניות בחברת האם.

הגיבו

קראו עוד
2
גל שחר
10:24
אהבתי
4
לא אהבתי
1
שאפו!בגלל מאמרים כאלה אני מנוי...

הגיבו

דווחו כפוגעני
1
אבדוד
10:11
אהבתי
4
לא אהבתי
0
הבעיה היא חמורה ועמוקה יותר.
הטנגו הצמוד שרוקדים העיתונאים והפוליטיקאים הוא מושרש.
אלו בוחשים באלו.
הטוהר העיתונאי פס מהעולם.
הפתגם שהעיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה נראת היום כבדיחה.
אין גבולות אין קווים אדומים לאף אחד מהצדדים.
העיתונאים יצרו את הרושם שתפקידם הוא מקפצה לנוצץ בפוליטיקה במקום לחובתם החברתית עיתונאית.

מקור הכתבה דה מרקר
https://www.themarker.com/opinion/.premium-MAGAZINE-1.9398723?v=071C81B5EA71AF02B77005BDFF9C543D

כעת נותר רק לחכות לאדלסון שיפרסם בישראל היום את הבחישות של עמוס שוקן והברית הרקובה שלו עם נבזלין