מצוות החינוך

מצות חינוך הבנים והתלמידים חוזרת פעמים רבות במקורותינו. נעיין במספר מקורות מן התורה: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: (בראשית פרק יח, יט) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: (שמות יג, ח) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (שמות יג, יד) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: (דברים ו, ו-ז) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (שמות יג, יד) ניתן לראות על פי מקורות אלו שהתורה מצווה שנעביר לבנינו: 1. מוסר וערכים - "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" . פסוק זה נאמר קודם מתן תורה וניתן לראות בו גם הכוונה ללימוד מוסר. הרמב"ם, למשל, רואה את זה כלימוד הדרך הבינונית של המידות : " ...והם הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו דרך ה', והיא שלמד אברהם אבינו לבניו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה לעצמו שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו." [רמב"ם הלכות דעות פ"א ה"ז] 2. סיפור האירועים המכוננים את אומתנו ואמונתנו, כיציאת מצרים ומעמד הר סיני. "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:" (דברים ד, ט-י) הטעם מופיע כאן בפירוש. הסיפור הוא זה שילמד את הבנים לירא את הקב"ה וכן יגרום להם להמשיך להעביר את המסורת לבניהם. 3. דיני התורה - "ושננתם לבניך" בהתאם לכך נפסק שבין החובות של האב לבנו הוא מחוייב ללמדו תורה: האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; וי"א: אף להשיטו במים... (קידושין כט א) מה היחס בין מצוות החינוך ומצוות תלמוד תורה האם אלו מושגים חופפים?

מה היחס בין מצוות החינוך ומצוות תלמוד תורה האם אלו מושגים חופפים?
עיינו במקור הבא
אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזיריןאותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדיןאותו, אמרו חכמים: "כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס שנאמר: 'כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד', אין כבוד אלא תורה שנאמר: 'כבוד חכמים ינחלו'"
וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר: 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא', אמרו חכמים: "אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו אם לאו אל יבקשו תורה מפיהו". (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א)
ראינו שמצוות החינוך ולימוד התורה היא בעיקרה של האב לבנו. אך נשים לב שהספרי דורש את הפסוק:
לבניך - אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים שנאמר: 'ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע' (מ"ב ב ג), וכי בני נביאים היו? והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שקרויים בנים.
וכן הוא אומר 'ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע' (מ"ב ב ה), וכי בני נביאים היו? והלא תלמידים היו אלא שהתלמידים קרויים בנים.
וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלמד כל התורה לישראל וקראם בנים שנאמר: 'בני אתה אל תשלו' (דהי"ב כט יא(
וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר 'ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבירכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד' (מ"ב ב יב),
ואומר: 'ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו וירד אליו מלך ישראל ויבך ויפל על פניו ויאמר אביאבי רכב ישראל ופרשיו' (שם יג יד).