מצוות תלמוד תורה

לימוד תורה הוא אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים אדם יהודי הן בחייו האישיים והן בחינוך ילדיו. רבים מפרקי החינוך של ההגות היהודי נכתבו מסביב למצווה זו. מצוות תלמוד תורה מעלה שאלות לא מעטות: מה מטרת הלימוד? זכירה? העמקה? דבקות? ... האם יש תחומים עדיפים מתחומים אחרים בלימוד תורה? כיצד להתייחס לשכחת הלימוד? שאלות אלו, כאשר ננסה למצוא להן תשובות נגלה שבעצם יש בסיס הגותי שגורם לשיטות שונות במצוות תלמוד תורה. שלב הצבת המטרות והיעדים הוא שלב נכון בכל לימוד שהוא ובכלל בכל פעולה מודעת. אנו ננסה לנתח את המחשבה שעומדת בבסיס תוכניות ללימוד תורה, תוך התייחסות למשמעות הרוחנית שיש ללימוד תורה. זכורני שנכנסתי פעם כמדריך פדגוגי לשיעור של מורה מתחיל. בחור מרשים בעל אישיות וידע אשר שימש כ"מלמד" קבוע בכתה ב'. בסוף השיעור שאלתי אותו מה המטרות שלו, הוא לא הבין את השאלה וענה "אני מלמד תורה", חזרתי ושאלתי מה המטרות? לאן אתה רוצה להגיע? ענה לי אותו מורה בתמימות ובכנות שהוא כמורה חדש משווה האם כתתו מגיעה למה שהמורה בכתה השנייה מלמד... כמובן נסיון להבין את מטרת הלימוד יכול להשפיע באופן משמעותי על הפעולות שננקוט למעשה כמורים. האם עלינו להיות מתוסכלים מכך שתלמידנו שוכחים את שהם לומדים, או אולי אנו רוצים בעיקר לתת להם כלים ללימוד בעתיד? האם הסדר של הלימוד נכון לכל התלמידים או שיש לתלמידים שונים דרכי לימוד שונות? בשאלות אלו תעסוק יחידה זו. נתחיל את הלימוד בעיון בפרק הראשון בהלכות בהלכות ת"ת לרמב"ם. קראו את פרק א' בהלכות ת"ת לרמב"ם. רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה, אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, ואין האשה חייבת ללמד את בנה שכל החייב ללמוד חייב ללמד. הלכה ב כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו, שנאמר ושננתם לבניך מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויין בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים, אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו, להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו. הלכה ג וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו, ואינו חייב ללמד בן חבירו אלא בחנם, מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד. הלכה ד היה הוא רוצה ללמוד תורה ויש לו בן ללמוד תורה הוא קודם לבנו, ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמוד יותר ממנו בנו קודם, ואע"פ שבנו קודם לא יבטל הוא, שכשם שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד עצמו. הלכה ה לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד, ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא ואחר כך ילמוד תורה. הלכה ו מאימתי אביו חייב ללמדו תורה משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה ושמע ישראל, ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים עד שיהיה בן שש או בן שבע הכל לפי בוריו, ומוליכו אצל מלמד התינוקות. הלכה ז היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר נותן לו שכרו, וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה, מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' וגו' מה אני בחנם למדתי אף אתם למדתם בחנם ממני וכן כשתלמדו לדורות למדו בחנם כמו שלמדתם ממני, לא מצא מי שילמדו בחנם ילמדו בשכר שנאמר אמת קנה, יכול ילמד לאחרים בשכר תלמוד לומר ואל תמכור, הא למדת שאסור לו ללמד בשכר אע"פ שלמדו רבו בשכר. הלכה ח כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. הלכה ט גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו. הלכה י עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח. הלכה יא וחייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה, וענין זה הוא הנקרא גמרא. הלכה יב כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר, ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה, והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן, במה דברים אמורים בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו. הלכה יג אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות. קראו את מאמרו של הרב יהודה ברנדס המצורף: * מהן לדעת הרב ברנדס שתי המצוות שיש בפרק? * מה החומר הנלמד לילדים שמציע הרמב"ם? * האם השוני בין המצוות ישנה את אופי הלימוד לדעתכם? * אם נרצה ליישם היום את מצוות הלימוד לילדים של הרמב"ם כיצד תראה תכנית הלימודים? * אם נרצה ליישם היום את מצוות הלימוד למבוגרים של הרמב"ם כיצד תראה תכנית הלימודים?