האם לאחר הקמתה של מערכת חינוך עדיין החובה היא בעיקרה על האב או אולי על המורה? שאלה זו התעוררה באופן משמעותי במקרה של שביתת מורים. בשביתת המורים הגדולה אשר היתה בשנת תשמ"ט, התייחסו שני פוסקים הרב עובדיה יוסף שהיה אז הרב הראשי, והרב חיים דוד הלוי ז"ל לשאלה האם מותר למורים לשבות.
קראו את דבריהם:
הרב עובדיה יוסף זצ"ל:
... אולם כל זה כשהדבר נוגע לענין של ממון בלבד, אבל השבתת תלמוד תורה לשם העלאת שכר במציאות של היום, נראה שהדבר אסור מצד ההלכה, כי הנה במסכת בבא בתרא (דף כ"א ע"א); אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וכו', התקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים, שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ועדיין מי שיש לו אב היה מעלה אותו לירושלים ומלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה עולה, ולא היה למד וכו', עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. ע"ש. וכן פסק הרמב"ם (בפרק ב' מהלכות תלמוד תורה הלכה א') וזו לשונו: מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן, מחרימים את אנשי העיר עד שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך ביורה דעה (סימן רמ"ה סעיף ז'). והמקור לזה במסכת שבת (קי"ט ע"ב): אמר רב המנונא, לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו בה תינוקות של בית רבן. אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא. ואין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש. ואם כן השביתה בבתי הספר שיש בה ביטול תורה לתלמידים, הוא חטא גדול, שאפילו אם נניח שהמורים צודקים בתביעות שכר שלהם, שאין משכורתם מבטאת את המאמץ והיגיעה שלהם, הרי סוף סוף אין השביתה חלילה על פת לחם, ואין כל הצדקה להפקיר את אלפי ילדי ישראל לחסדי הרחוב ולבטלם מתלמוד תורה, בגלל הטבת שכר ושיפור תנאי העבודה. ובאמת שהדבר ידוע שלאחר שביתה כזאת, גם כשיחזרו התלמידים לספסל הלימודים לא יוכלו לתת לבם ודעתם לתלמודם כראוי, לאחר שהתנתקו מן התורה זמן מסויים, וכמו שאמרו חז"ל בירושלמי ברכות (פרק ח' הלכה ה') יום תעזבני יומים אעזבך. והוי פסידא דלא הדרא (הפסד שאינו חוזר י. מ.) (כמבואר בבבא מציעא ק"ט סע"א)....ובפרט שלפי הנראה שביתה כזאת אינה ליום או יומים, אלא עלולה להימשך זמן רב, ואחריתה מי ישורנה, וביטול הלימודים זמן ארוך יביא בהכרח את התלמידים להתדרדרות מוסרית לרבבות ילדי ישראל, במיוחד בימים אלה שהאווירה ברחוב מורעלת, והרבה ילדות עושה והרבה חברים רעים עושים, ומה יעשה אותו הבן שלא יחטא. וכן ראיתי להגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק חושן משפט סימן נ"ט), שכתב שנראה שאף על פי שבעיקר דין השביתה של הפועלים, אפשר למצוא להם סמוכים בש"ס ובפוסקים, אולם שביתת מורים מתלמוד תורה הוא חטא גדול, שהרי אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, לכן אסור למורים מצד הדין לשבות כדי להעלות שכרם, שהרי אסור לאדם לחוטא בשביל להרויח ממון ולהיטיב את מצב פרנסתו, ורק אם באמת אין לו למורה כדי מחייתו, וקשה עליו ללמד את התלמידים ביישוב הדעת, שתורתו של דואג מן השפה ולחוץ, ויש אומדנא ברורה שאם ישבות יום או יומים יוסיפו לו על שכרו, אולי יש מקום להתיר לו לשבות, משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שעל ידי כך יועיל שיוכל ללמדם אחר כך כהוגן מבלי לדאוג על מקור נוסף לפרנסה. ומכל מקום גם בזה צריך יישוב הדעת גדול לאמוד הענין היטב ולשקול בפלס כל הפרטים הנוגעים לזה. וצריך להתרחק מזה עד כמה שאפשר. עכת"ד (עד כאן דברי הרב פיינשטיין י. מ.). ולפי זה במציאות של היום אין מקום להתיר למורים לשבות מללמד תורה לילדי ישראל שהם תינוקות של בית רבן. ולא תהיה כזאת בישראל
ודע שאף על פי שעיקר מצות תלמוד תורה מוטלת על אבות התלמידים, מכל מקום המורים שיודעים ללמד תורה לתינוקות של בית רבן, ונעשו מומחים במקצוע לימוד התורה, גם עליהם מוטלת החובה ללמד את ילדי ישראל תורה, וכמו שפסק הרמב"ם (בפרק א' מהלכות תלמוד תורה הלכה ב') וזו לשונו: כשם שחייב אדם ללמד את בנו תורה כן חייב ללמד את בן בנו, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים תורה אף על פי שאינם בניו, שנאמר ושננתם לבניך, מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר ויצאו בני הנביאים. ע"כ. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך /יו"ד/ (סימן רמ"ה סעיף ג'). ומקור הדברים בספרי (פרשת ואתחנן). והרי הדבר ברור שאם שובתים המורים, התלמידים מתבטלים מתלמוד תורה, וכאשר הנסיון הורה כמה פעמים, וכן בימי החופש הגדול שבכל שנה בימי הקיץ רובם ככולם מתבטלים מתלמוד תורה, ואין האבות מחזיקים אותם ללמדם בגלל טרדתם בפרנסת ביתם, חוץ מאחד מעיר ושנים ממשפחה החרדים לדבר ה' שלומדים אתם שעות מספר בכל יום. ולכן אין ספק שיש בזה איסור ביטול תורה אם ישבתו המורים... (שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן מח ד"ה אולם כל)
הרב חיים דוד הלוי זצ"ל:
כאשר טוענים עובדי ציבור שאין שכרם הולם את תפקידם, ואין הנהגת הציבור מורה בכך או שמסרבת להיענות להם מסיבות שונות, נוצר סכסוך עבודה, שבגינו מוכרזת שביתה. כשמדובר בשביתת עובדים רגילים בכל ענפי החרושת התעשייה והשירותים, פשוט וברור שזכותם לשבות להטבת מעמדם, וגם ההלכה מאפשרת זאת.
אך בבואנו לדון בשביתת מורים ניצבת לעינינו בעיית ביטול תורה. ויש מרבני דורנו שפסקו לאסור שביתת מורים במקצועות הוראת לימודי קודש והתירו להם לשבות מלימודי חול בלבד. וכל טעמם מבוסס על איסור ביטול תורה שהוא חמור. וזו אינה צריכה לפנים, ואיסור ביטול תורה מתינוקות של בית רבן הוא דבר פשוט וידוע, וחומרתו מפורסמת.
אלא שהבעיה היא מי הוא האחראי והנושא בחומרת ביטול התורה הזה?
וכבר בתחילת דברינו הוכחנו שחיוב לימוד תורה מוטל על ההורים. והמורים תמורת שכר המשולם להם, אם ע"י ההורים, או גוף ציבורי אחר הבא במקומם, מקבלים עליהם את התפקיד ללמד את ילדי ישראל תורה, כשלוחם של ההורים, מעתה כל זמן ששכרם של המורים משולם לשביעות רצונם, שליחותם קיימת וחובתם בעינה, אך למן הרגע שבו הגיעו למסקנה שאין שכרם מספיק 'כדי צרכם להם לנשיהם לבניהם ובני ביתם', כלשון ההלכה הנ"ל הרי שפקעה מאותה שעה חובתם, משום שפקעה שליחותם שהיתה מבוססת על תשלום שכרם. ולכן כל חומרת ביטול תורה חלה מאותה שעה על ההורים, וחובתם היא להפסיק עבודתם וללמד את בניהם תורה . (הרב ח"ד הלוי, עשה לך רב, ח"ב, סי' כ"ג)
From @amiramnoam