אני מקווה שאני לא פוגע ברגשותיו של אף אחד , ציוני או פטריות כלשהו...

המדינה שלנו לא נותנת לאדם הנורמלי ,הסטדנרטי,זה שלא קנה ביטקוין לפני 5-6 שנים,זה שלא מקים סטראטאפ ,זה שלהורים שלו אין דירה לתת לו, זה שלא הלך לו כל כך טוב בכל מיני דברים בחיים, זה שנכה, זה שזקוק.
רגע אחד של מנוחה!
היום פגשתי אנשים טובים , אנשים שקרובים אלי מאוד, בני זוג, בני 40, האחת בעלת תואר שני במקצוע נחשב(לא מהנדסת) והבעל בדרך לסיים דוקטורט , שניהם מרוויחים משכורת יפה!.

לזוג יש חמישה ילדים מתוקים (ילדיםםםםם זה שמחה!(?))
"לחסוך?" "אנחנו בפלוס של X שקלים בבנק או להשאיר בעובר ושב?!"

"מה התזרים החודשי שלך?" אני שואל אותה "חיובי" "מתון"? "שלילי"?!
אני מתחיל לעשות איתה את החשבון ומתחיל לגלות כמה יקר פה!
כל כך כל כך יקר.
חוגים לילדים 2600 שקל
משכנתא סבירה(עוד מהזמן שהיה אפשר לקנות דירה) 4400 שקל
מטפלת (חייבים ללכת לעבודה לא?) 1700 שקל.
כרטיס אשראי קבוע והוראות קבע 12 אלף שקל
הוצאות חריגות קבועות כמעט 2000 שקל
ועוד כמה דברים ששכחתי.

"תגידי השתגעת?" אני אומר לה בקול שבא לי לבכות בשבילה,
איך אתם שורדים ככה מעל המינוס?! מה לעזאזאל נדפק עם המדינה הזו? מה?!
מה לא עשיתם בסדר? הפסקתם לעבוד מתישהו ? במדינה שבה עובדים הכי הרבה בעולם המערבי?
אתם לא תורמים לחברה? (הם כן)

אז אמרתי לה דבר כזה!

אני עושה מחאה! אני לא תורם לגידול הדמוגרפי במדינת ישראל. 2 ילדים אמרתי לה! השמנים שם למעלה שרוצים להמשיך לשלוט על מדינה יהודית לא יוכלו אם הגידול הדמוגרפי לא ימשיך, זו המחאה שלי.

ואז היא אמרה לי את המשפט שישראלים גדלו עליו!

כל ילד והברכה שלו.

כל ילד והברכה שלו?

במצבים האלה אני אוהב להעביר נושא לאנשים שמגדלים שני ילדים עד שלושה ולהגיד "אז איך זה שהם חיים על משכורת של גננת ונגר?"
ואז התשובה שאני מחכה לה כל כך מגיעה
"טוב נו הם עם שני ילדים"?

לאן נעלם "כל ילד והברכה שלו?!"