כפי שראינו המצב הבסיסי במקורות הינו שהאב מחנך ומלמד את בנו. אך ברור שלא תמיד האדם בעל כישורים או יכולת לעסוק במצווה זו. במקרים כאלו יתכן שאחרים יעסקו בפועל בחינוך הבן. האפשרות הראשונה היא שהאדם אינו מקיים מצווה זו באופן אישי אלא לוקח בעצמו לבנו מורה או מלמד תינוקות. הדבר דומה למצווה אחרת שמוטלת על האב למול את בנו, אשר יכולה להיעשות על ידי אדם שמתמחה בעניין זה.
האפשרות השניה היא שקיימת מערכת מובנית של חינוך שאליה מגיע הבן ללא יוזמה פרטית של האב, מתוך חוקי החברה. דוגמא לכך היא מערכת החינוך במדינת ישראל שבה יש חוק חינוך חובה שאינה תלויה ברצונם של ההורים.
ישנם כמה מקורות שעוסקים במעבר בין מצב שבו האב חינך את בנו למצב של מערכת חינוך שבה מלמד מורה את התלמידים:
התקין שמעון בן שטח שלשה דברים:
שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו
ושיהו התינוקות הולכין לבית הספר
והוא התקין טומאה לכלי זכוכית (ירושלמי כתובות פרק ח הי"א דף לב )
מקור אחר מייחס את יצירת מערכת החינוך ליהושע בן גמלא:
ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל;
שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה,
מאי דרוש? ולמדתם אותם (דברים י"א) - ולמדתם אתם,
התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים,
מאי דרוש? כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב'),
ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד,
התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא,
עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע. (בבא בתרא כא ע"א)
מי הוא יהושע בן גמלא? מה היחס שבין שני מקורות אלו המייחסים את הקמת מערכת החינוך לאנשים שונים?
שאלות אלו העסיקו חוקרים רבים.
עיינו בקטע מתוך הספר של גליק "החינוך בראי החוק וההלכה", אשר מסכם את מחלוקות החוקרים וכותב את דעתו. מובא בתחילת היחידה.
מה דעתו של גליק באשר לתהליך התחלתה של מערכת החינוך היהודית? מה נימוקיו?
עם קום המדינה הלכה מערכת החינוך והתפתחה עוד ועוד. החינוך בכללו מחולק לחינוך ממלכתי וחינוך ממלכתי דתי.
כהמשך לתהליך שמובא לעיל ובהמשך למאמרו של פרופסור גליק הרואה במקורות השונים מהלך אחד ארוך, אנו רואים בעשורים האחרונים כי מגמה זו הלכה והתפתחה ועם השנים נוצרו מסגרות חינוכיות רבות ושונות זו מזו.
ננסה להמחיש זאת בעזרת הצגת חלק משיטות החינוך המרכזיות במערכת החינוך - בעיקר זו הדתית, אם כי לאו דווקא.
בתחילה כאמור התקיימו שתי מערכות החינוך, הדתית ושאינה דתית זו לצד זו. היו ביניהם חיבורים ואף לא מעט ניתוקים והבדלים. כאשר ההבדל המרכזי היה בעיקר שבמערכת הדתית מעבר ללימודי מקצועות החול הנלמדים אף במערכת הממלכתית, נוספו גם שעות לימוד של מקצועות קודש.
הדבר התבטא בעיקר בשעות הלימוד ולא מעבר לכך.
עם השנים הלכה והתרבתה הדרישה ליצור משהו חדש במהות ולא רק בתוספת של שעות. כך קמו והתפתחו תלמודי תורה השונים זה מזה בשיטת לימוד התורה, אך שווים כולם ביצירת מהות חדשה במערכת החינוך. זו הנקראת באורח לא מפתיע תלמודי תורה. בעצם יש כאן מעין חזרה לייסוד התקנה כפי שראינו בתחילת הפרק.
כיוון נוסף שממש התחיל רק בשנים האחרונות הוא החינוך האתרופוסופי. כיוון זה משותף לממלכתי ולממלכתי דתי שכן אינו בא לחלוטין מרצון לדתיות נוספת אלא כדרך לימוד חדשה
![](