כשאנו רואים התייחסות בדברי חז"ל לאחרית הימים הדברים באים בעיקר באגדות ובדימויים רבים וקשה מאוד ליצור קשר ותמונה ברורה של מתי קורה מה ורס"ג עושה בעניין סדר רב ומשאיר דברים מסוימים בחוץ בשביל לגבש תמונה בהירה. הוא הראשון שמשאיר אחריו סדר כרונולוגי ברור, לימים מאתים שנה הרמב"ם יפרק את תורתו ויציע סדר משלו, לא כרונולוגי אלא היררכי ולאחר מכן בכמה חוגים המתנגדים לרמב"ם יאמצו את שיטת הרס"ג.
גוף האדם
רס"ג לאורך שלושת המאמרים האחרונים שלו מציג קו מנחה לעניין אחרית הימים אנו נעסוק מעט בעניין הגוף. רס"ג רואה את האדם כמכלול, גוף ונשמה ביחד וגופו המקורי דווקא – כל דבר הקורה לאדם קורה כשנשמתו בגוף.
מתי תקרה תחיית המתים(מומלץ לעיין במצגת על תחיית המתים לרס"ג ולפני זה לעיין במאמר השביעי)
בריש מאמרו השביעי אומר הרס"ג שיש הסכמה כוללת שתחיית המתים תהיה בעוה"ב והקב"ה יחזיר הגופות לנשמות ובגופותיהם המקוריים . כל רצונו של הרס"ג הוא ליישב את המחלוקת בהמון מתי תהיה תחיית המתים, הרוב סבור שתחיית המתים תהיה בשלב מיסטי לפני עוה"ב שנקרא 'הישועה' והמיעוט אומר שתחיית המתים תהיה רק בזמן העוה"ב הסופי. רס"ג טוען שלאחר עיון בעניין הוא אומר שהדעה הנכונה היא דעת הרוב.
שיטתו הפרשנית של הרס"ג
הרס"ג רוצה לקבוע את דעת הרוב 'להלכה' שתחיית המתים תהיה בזמן הישועה ולא מסתפק בשורה התחתונה בלבד אלא הוא מציע גישה פרשנית למקרא מתי מותר לפרש את הפסוק שלא כפשוטו:
- כאשר הפסוק עומד בסתירה לחוש – חווה אם כל חי.
- כאשר הפסוק עומד בסתירה לשכל – ה' אש אכלה.
- כאשר הפסוק עומד בסתירה לפסוק אחר – בחנוני נא בזאת.
- כאשר הפסוק עומד בסתירה למסורת – ארבעים יכנו לא יוסיף, ל"ט מלקות.
כאשר הפסוקים לא עומדים באחד מהסתירות האלה לא ניתן לפרשם כפשוטם, שאם הפסוק אומר דברים הנוגדים את מקורות הידע שלנו(שראינו אותם בשיעורים קודמים) נגיע למחוזות לא רצויים.
